מוזיאון נחום גוטמן לאמנות מצא את עצמו לפני מספר חודשים במתקפה רבתי והואשם בהיותו מוסד פוסט ציוני (אם מישהו מבין מה זה בדיוק-נשמח לקבל הבהרות).
מבחינתנו זה היה קצת מפתיע . מי שיעבור על כל הפרוטוקולים של ישיבות הוועד המנהל לא ימצא שם החלטות פוליטיות בעד או נגד החזרת שטחים, בעד או נגד העלאת שכר מינימום או אפילו התייחסות לאביגדור ליברמן.
אז על מה יצא הקצף? רונה סלע אצרה במוזיאון רטרוספקטיבה של ראאד חליל צלם שתיעד את החיים בפלשתינה א"י מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה העשרים. בין השאר תעד את חיי הקהילה הערבית שהאוצרת בחרה לכנות אותה בשם פלשתינית. למען האמת הדבר נראה היה קצת מוזר לכותב שורות אלה –שכן לא היה ידוע לו על קהילה ו/או אומה פלשתינית באותו הזמן-אבל חוסר ההסכמה ההיסטורי לא היה ברמה כזו שהיה צורך להתערב בדרך ההצגה של האוצרת –פעולה שלא נקטתי בה פעם אחת במשך 11 שנה של ניהול מוזיאונים. אחרים לא חשבו כך במיוחד בגלל הזיהוי של גוטמן עם התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל ופתחו במתקפה רבתי.
בסופו של יום הויכוח הסמנטי הזה נראה מיותר לגמרי. המבחן הוא מבחן התוצאה: אין ספק שהייתה כאן קהילה ערבית לפני גלי ההתיישבות היהודיים שהביאו להקמת מדינת ישראל והשאלה העומדת על הפרק היא לא איך קראו להם אלא האם זכויותיהם נפגעו או לא ויותר חשוב איך מגיעים לחיים משותפים.
כמובן אין גם חשיבות לעובדה מתי נוצרה האומה הפלשתינית-היום היא עובדה שצריך להתמודד איתה כפי שהערבים מצאו שלפני 62 שנה נולדה כאן מדינה יהודית וצריך ללמוד לחיות איתה.
אנחנו במוזיאון חושבים שמוזיאון איננו רק מוסד חברתי שקיים כדי לטפח אגו של אוצרים ואספנים ולתת ביטוי לאמנים מקורבים. מוזיאון הוא מוסד שאינו צריך לנקוט עמדות פוליטיות פר סה אבל צריך להציף בעיות קשות על פני השטח באמצעות הצגת אמנות ברמה גבוהה .
נאמנים לקו הזה המוזיאון הציג בשנים האחרונות תערוכות שהציפו בעיות אורבאניות : כך למשל הצגנו את דרום דרום –שהשוותה בין הדרך שבה גוטמן תאר את המרחב הגוטמני לבין הדרך שבה רואים אותו היום אמנים שחיים ופועלים בו. עיסוקנו בספר "בארץ לובנגולו מלך זולו" הביא אותנו לדון בבעיות של פליטים שנבעו הרבה לפני שהענין הפך להיות כותרת ראשית יומיומית. נושא אחרון זה הוכיח עד כמה חשוב לדון בנושאים מסוג זה. מורה אחת סירבה להכניס תלמידים לתערוכה בטענה שפליטים יש רק מגוש קטיף. אם אפשר עוד להבין מאיזה מקום מגיעה ההרגשה הזו לא ניתן להבין מורה שסירבה להכנס לתערוכה כדי שהתלמידים שלה לא יראו כושים....
לסכום: המדיניות של המוזיאון ברורה-חופש אוצרותי מקסימאלי לאוצרים ברמה גבוהה שיפנו את תשומת לבנו לתופעות בעיתיות בחיינו הציבוריים.
